בוודאי שמעת שהכישורים שלך הם מה שאתה צריך בשביל להרשים את האחראי על גיוס עובדים. אבל אז אתה שולח את קורות החיים שלך, עם כל הכישורים שהם כללו בהודעת הדרושים שלהם, ולהפתעתך אתה עדיין לא שומע מהם בחזרה בקשר לפגישה או ראיון עבודה.
זה מתסכל וזה מאכזב – ויכול להיות שזה בכלל לא באשמתך.
דבר אחד שכדאי לזכור בהקשר זה – מנהלי גיוס לעיתים קרובות חושבים שהם רוצים להעסיק פרילנסרים עם כישורים מסוימים, אבל מה שהם באמת מתכוונים זה שהם בעצם רוצים פרילנסרים שיכולים להשתמש בכישורים האלה במקום העבודה. והדרך היחידה בה אתה יכול להציג את התרגום של הכישורים שלך באופן מעשי זה להראות להם את הניסיון שלך – חוויות שהיו לך כפרילנסר (הדוגמאות המוצלחות יותר, כמובן).
זה כאילו הם מדברים בשפה שונה כאשר הם שוקלים מועמדים חדשים לעבודה. הם יודעים מה הם רוצים, אבל כאשר פרילנסר שומע על כישורים נדרשים, הוא חושב על הלימודים וההכשרות שהוא עבר, והתוכנות שהוא יודע לעבוד איתם.
וזה לא מה שמנהל הגיוס רוצה לדעת.
כדי לוודא שאתה לא נכשל בלהעביר את המסר הנכון, זה יכול מאוד לעזור למועמד לחפש בקורות החיים שלו רשימה של הוכחות שהוא אכן המועמד הנכון לתפקיד, העובד שהחברה מעוניינת לשכור. אם במודעת העבודה מדובר על הרצון לשכור מישהו שיכול לפתור בעיות, אז בקורות החיים צריך להיות כתוב על כל הפעמים בהן פתרת בעיות.
תחשוב על מודעת הדרושים כנקודת הפתיחה בשביל להחליט מה יהיה כתוב בקורות החיים שלך, ואחר כך תחשוב האם קורות החיים שלך מראים איך אתה משתמש בכישורים שלך.
אין ספק, זה טיפה מבלבל, אבל כאשר אתה מנסה להבין איך הראש של מנהל גיוס עובד והדרך בה הוא קורא את קורות החיים שלך, אתה יכול להבין מה צריך לכתוב בהם – וגם מה אפשר לא לכתוב בהם.
פוסטים באותו נושא:
אין פוסטים דומים בנושא.
