עבודה מהבית – דרכם של ‘הנוודים החדשים’

עבודה מהבית

מיכל היא סטודנטית למשפטים וכותבת מאמרים עצמאית. כל בוקר היא יושבת בבית קפה הקבוע שלה, לא רחוק מהמכללה, מניחה את ההפוך הגדול ליד הטלפון החכם, מדליקה את המחשב הנייד, ומתחברת לרשת האלחוטית של הקפה. תוך כמה דקות היא מתעדכנת בהרצאה האחרונה בקורס שהיא לוקחת בלימודי מגדר, ועל הדרך,  שולחת הצעת מחיר למעסיק ובודקת לוחות דרושים לעבודה מהבית . מיכל מחוברת ללימודים ולעבודה שלה עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. היא מתקשרת עם מעסיקים, חברים והמשפחה באמצעות טקסטים, תמונות, סרטונים ושיחות טלפון. היא, נודדת עם החברים, העבודה והלימודים שלה ברחבי העיר ומפעם לפעם נכנסת לאחת מנאות המדבר שמציעות מנוחה לנוודים.

בית הקפה הזה, הקרוב למכללה בה לומדת מיכל, נפתח באמצע העשור האחרון, כאשר נקודות חיבור לאינטרנט אלחוטי החלו לצוץ בעיר כמו פטריות אחרי הגשם. הרעיון של עמית, הבעלים של הקפה היה לחפור באר מים דיגיטאלית  שתשקה את כל הנוודים הטכנולוגיים החדשים. הוא בעצמו היה אחד כזה. עמית הבין שנוודים, גם במדבר וגם ברחובות העמוסים של העיר הם יצורים חברתיים ולכן הציע להם, עוד מימיו הראשונים של הקפה, מעבר לחיבור לרשת גם מקום מפגש, בו הם יוכלו לחלוק אחד עם השני רעיונות חוויות וגם הצעות עבודה מהבית בתחומים שונים.

ההיסטוריה של ‘הנוודים החדשים’

כמילה, חזון או תיאוריה, נוודות מודרנית קיימת הרבה לפני שניתן היה ליישם אותה בפועל. כבר בשנות השישים והשבעים, כתבו תיאורטיקנים של תקשורת,  על נוודים עירוניים, שזזים ממקום למקום במהירות ומשתמשים במשאבים שנמצאים בדרך לצרכי העבודה והקיום שלהם, בשנות השמונים, השתמשו בביטוי ‘נוודים חדשים’ כלכלנים צרפתים, כדי לתאר מצב בו עשירי העולם נודדים במהירות ממקום למקום על מנת לחפש בילויים, בעוד השכבות החלשות נודדות כדי להשיג מקורות פרנסה נוספים, כמו עבודה מהבית. בשנות התשעים התפרסם ספר בשם ‘הנווד הדיגיטלי’, שתיאר את התופעה תוך שהוא מתייחס לכלים הטכנולוגיים החדשים ולדרכים בהן אותם כלים יכולים לשנות את חיינו.

אולם כל התיאוריות המלומדות והספרים עבי הכרס, על הנוודים החדשים, החמיצו נקודה חשובה במיוחד. סגנון החיים הדיגיטלי שהשתלט בשנים האחרונות על העולם שונה לחלוטין מכל מה שנכתב עליו בספרים הישנים. אל תאשימו בכך את הכותבים. הטכנולוגיה שמאפשרת את עבודה מהבית וניידות חדשה היא בת פחות מעשור. בימים בהם נכתבו הספרים, היא יכולה הייתה להיחשב למדע בדיוני. נכון, טלפונים ניידים כבר היו בסביבה בתפוצה גבוהה, אבל הם שימשו ברוב המכריע של המקרים לשיחות ורק בעלי יכולות טכנולוגיות מרשימות היו יכולים לחבר אותם לאינטרנט או למחשב. מחשבים ניידים ומחשבי כף יד, היו באותה תקופה זקוקים לכבלים כדי להתחבר לרשת, וגם אז הם היו עושים את זה במהירות שהייתה מביישת צב.

הגאדג’טים ניידים, האנשים פחות

קריאה או כתיבה של הודעת דואר אלקטרוני בטלפון הנייד, הייתה אפשרית אבל היא לקחה שעות, שלא לדבר על יצירת תקשורת עם מחשבים או טלפונים נוספים. בימים ההם אנשים צילמו את התמונות שלהם על סרטים והלכו לפתח אותן בחנויות מיוחדות, וקשה, עד בלתי אפשרי היה להשיג חיבור אלחוטי לרשת. הגאדג’טים עצמם, אלה שבהם כל אחד מאיתנו משתמש היום לצרכי לימודים או עבודה מהבית, היו קיימים, אבל לחבר אותם אחד לשני, היה סיוט.

קיימת אי הבנה הדורשת  תיקון בקשר לתקופה ההיא. המכשירים היו אולי ניידים וגברים, בעיקר גברים יכולים היו לקחת איתם את המחשב והטלפון ואולי גם מדפסת ניידת אבל כל עוד הגאדג’טים לא דיברו אחד עם השני, האנשים לא היו ניידים בכלל.

עבודה מהבית, טיסות לחלל וסרטנים נזירים

את הנוודים ההם, שיכולים היו לשאת את המחשב, הטלפון וכל מה שהיה נחוץ להם לצורך עבודה מהבית או עבודה מבית הקפה, אנחנו יכולים להשוות לאסטרונאוטים שיוצאים לטיסה בחלל. אסטרונאוטים כידוע, צריכים לקחת איתם את כל מה שיזדקקו לו עד למועד חזרתם לכדור הארץ. אפילו חמצן. טייסי חלל לא יכולים לסמוך על שום דבר שהם יוכלו לקחת מהסביבה. אם לא יהיה בידם ציוד מתאים, הם לא יוכלו למלא את המשימה שאליה יצאו.

באמצע העשור הקודם, רוב האסטרונאוטים, בעיקר המנהלים המעופפים בניהם, שיכללו את אומנות הנסיעה והפכו להיות מעין סרטנים נזירים – סרטנים שלוקחים איתם קונכייה המספקת להם הגנה מפני הסביבה. הסרטנים הללו, אם נמשיך את הדימוי, היו סוחבים איתם תחת אותה קונכייה, גלילים של כבלים, דיסקים, סוללות, זיכרונות ניידים, תקעים ואפילו תיק מלא בניירת, למקרה שאחד הדיסקים יפסיק לתפקד. הם היו מפחידים את כל מי שעלה איתם לטיסות בגלל שהתיקים שבהם סחבו את הקונכייה שלהם היו בדרך כלל חובטים בראש תמים או שניים, בדרכם לתאי האחסון של המטוס. הסרטנים הנזירים היו יותר ניידים מאחיהם האסטרונאוטים, אבל עדיין היה להם הרבה מאוד מה לסחוב.

תחילתה של נוודות חדשה

נוודים עירוניים החלו להסתובב בשטח רק בשנים האחרונות. כמו אבותיהם הקדמונים שחרשו ברגל את המדבריות, הם מוגדרים לא על פי מה שהם סוחבים איתם, אלא על פי מה שהם משאירים מאחור, בידיעה שהסביבה תוכל לספק את החוסר. בדואים למשל, לא לוקחים איתם מיכלי מים, בגלל שהם יודעים היכן למצוא מים במדבר. נוודים מודרניים לא לוקחים איתם ניירת כי הם יכולים לגשת למסמכים שלהם מכל מקום, בעזרת מחשבים ניידים, טלפונים חכמים, או באמצעות הרשת. עבודה באינטרנט מהבית, הוא אחד התחומים שהתקדמו מאוד בעקבות היכולות החדשות הללו. נוודים חדשים רבים אפילו משאירים את המחשבים הניידים בבית. מהנדסים בחברות אינטרנט גדולות כמו גוגל, נוסעים רק עם הטלפון החכם שלהם. אם הם זקוקים למקלדת, הם פשוט יושבים מול מחשב פנוי, בקפה אינטרנט, במלון או במשרד שמארח אותם, וניגשים למסמכים שלהם און-ליין.

לנדוד בלי לצאת מהבית

אי הבנה נוספת הקשורה לנושא, מערבבת בין נוודות חדשה לבין נסיעות. כאשר מחירי התקשורת החלו לצנוח ברחבי העולם, היה מעניין לחשוב על מותו של המרחק. בתחילת דרכם של הטלפונים הניידים, כאשר הם היו נחלתם הבלעדית כמעט של מנהלים בכירים, נהוג היה לחשוב שהנדודים החדשים ייתכנו רק כחלק מנסיעות עסקיות. חברות תעופה אמריקאיות רבות אפילו מציעות קישור אלחוטי לאינטרנט במטוסים. אבל למרות שנראה כי שני התחומים תלויים זה בזה, זו אינה המציאות. את יתרונות הנוודות החדשה, יכולים לנצל לא רק מנהלים בכירים, לא גם מי שבחר בתחום כמו עבודה מהבית.

בני אדם תמיד אהבו לנדוד. גם כשלא היה להם צורך אמיתי בכך. הנוודות החדשה שונה מאשר זו שהתמקדה במעבר ממקום למקום. הנווד החדש יכול להיות מעצב מאוסלו, כותב מתל-אביב, או מנהל חברת היי טק מניו-יורק. הוא לא צריך לעזוב את העיר שלו ולעלות על טיסה כדי להגיע לקצה השני של העולם. גם אם הוא מגביל את עצמו ועושה רק עבודה מהבית, בעיר אחת, התפיסות המקצועיות שלו יהיו שונות לחלוטין מאשר של העובדים בדורות הקודמים. מחקרים רבים נערכים כיום ברחבי העולם כדי לבדוק את השפעת הניידות החדשה על חיינו. עבודה מהבית באינטרנט היא ללא ספק אחד התחומים הללו.

אודות המחבר:

. עקבו אחריי ב- Twitter / Facebook.